לאחרונה יצא לי לקרוא כמות נכבדה של מאמרים מקצועיים באינטרנט (והידד לחיסכון בנייר ולשימור חייה המקרטעים של המדפסת שלי. על מה שזה עושה לבריאות העיניים אני מעדיפה לא להעמיק במחשבות). לקינוח קראתי מאמר של הבלשן גיא דויטשר (ישראלי במוצאו ומתמטיקאי במקורו) שהתפרסם בניו-יורק טיימס באוגוסט השנה. אני כבר שיבחתי כאן את גיא דויטשר לא פעם, ואני מוצאת שהמאמר הזה שלו נחמד ומאלף במיוחד. הוא עוסק בשאלה אם שפת האם של בני אדם משפיעה על תפיסת עולמם ועל דרכי חשיבתם. תשובתו היא שכן, לפחות חלקית: לא באופן שמגביל אותם ומונע מהם להבין דברים מסוימים (כפי שאולי היה מקובל לחשוב פעם), אלא באופן שגורם להם לחשוב אחרת מדוברי שפות-אם אחרות.
הדוגמה הנחמדה והמפורטת ביותר שהוא נותן שם היא לשון אבוריג'ינית-אוסטרלית בשם Guugu Yimithirr , שדובריה מציינים מיקום לא באמצעות המילים המוכרות לנו, "ימין", "שמאל", "קדימה" ו"אחורה", אלא בעזרת הכיוונים האבסולוטיים של רוחות השמיים, כלומר "צפון", "דרום", "מזרח" ו"מערב". לפי זה, למשל, יש לתת לרקדנים הוראות בזו הלשון: "הרימו את ידכם הצפונית והזיזו את רגלכם הדרומית מזרחה" (הו, זה חמוד). כתוצאה מכך מפתחים דובריה הילידיים של השפה הזאת ידיעה אינטואיטיבית בנוגע לשאלה איפה הצפון (ושאר הכיוונים): הם תמיד יודעים, בלי לחַשב חישובים מסובכים, בלי מצפן, וגם בחושך.
זה מעלה, בין השאר, את השאלה, אם אופן הביטוי הלשוני הזה משפיע גם על מידת האגוצנטריות של החשיבה של הדוברים – שהרי, בשבילם, הכיוונים אינם נמדדים יחסית למיקום של "אני" (ולכן "אני" איננו במרכז), אלא באופן אבסולוטי. דויטשר מציין באמת, שכשדובר של השפה הזאת מצביע אל עצמו, אין כוונתו לומר "אני", כפי שהיינו עלולים לצפות: כאשר פניו מופנים צפונה, למשל, והוא מצביע לעבר חזהו, פירוש הדבר שהוא פשוט מתכוון לכיוון דרום שמצוי מאחוריו, כאילו גופו שלו בכלל שקוף ולא-נחשב.
בסיום המאמר מתייחס דויטשר לשאלה באיזו מידה עלולים הבדלי התבוננות כאלה לגרום לאי-הבנות תרבותיות או פוליטיות. אף שאינו עונה עליה, הוא מסיים במשפט:
"as a first step toward understanding one another, we can do better than pretending we all think the same …"
(כלומר, כצעד ראשון לקראת הבנתנו את הזולת, מוטב שלא נדמה בנפשנו שכולנו חושבים באותו אופן). לא נותר לי אלא להסכים, ולא רק עם הצד הלשוני של הקביעה הזאת.
זה מזכיר לי את הרופא שאמר לי פעם "תשימי את הגוף שלך שם": לפני שהספקתי להתנפל עליו בחמת-זעם היה לי השכל להזכיר לעצמי שעברית לא היתה שפת אמו. אחר כך גם חשבתי על זה שביטוי כמו "עצמך" (yourself ) בנוי מהמלים "העצם שלך", ושיש שפות שבהן אומרים, באותו הקשר, "ראשך", או "נפשך", ושזה לא בהכרח יותר הגיוני, או יותר מנומס, מאשר להגיד "גופך".
גיבוי בלוגיעדה מישראבלוג 