השכנים למטה, בחצר, מפרקים את הסוכה.
בחדר הסמוך גועש משחק הכדורגל על המרקע.
לידי מתקתק השעון בשלווה נחושה.
ועל כולם עולה הרעש מבפנים –
שְאוֹן הירהורים טורדים ומודאגים,
צובאים על תשומת הלב החמקמקת,
לוחמים בִּדְבקוּת נגד כל עבודה מרוכזת,
עורמים מכשולים
בשבילים נֶחסָמים
של מחשבה.
הנה מצאתי, סוף סוף, עִלָּה
לשבּוֹת מכל מלאכה.
אותי רעש חיצוני משגע, אבל יותר גרוע ממנו זה הרעש הפנימי (תירוץ מוצלח לשבות מעבודה 8-))
אהבתיאהבתי
זהו!
אהבתיאהבתי
למה אנחנו זקוקות לתירוצים?
למה איננו יכולות לקבל החלטה שמותר לנו סתם לשבות מכל מלאכה?
למה אנחנו חשות שאז אנחנו חוטאות למישהו או למשהו
למה?
אהבתיאהבתי
אני יכולה לענות רק בשם עצמי:
משום שאני עושה את זה לעתים קרובות מדי…
אהבתיאהבתי
אהבתי את ההגדרה לאי השקט ’הרעש מבפנים’ ..
ואותי בזמן האחרון מעיר משנתי..
מקווה לשתינו שיפסק בזמן הקרוב..
ערב נפלא לך
אהבתיאהבתי
גם אני מקווה…
יום טוב שיהיה לך!
אהבתיאהבתי
העשיה לפעמים גובר תעל הרעש הפנימי, אבל כשזה חזק, אין טעם להלחם בו. חוץ מזה, למה לא לשבות מעשיה מידי פעם?
אהבתיאהבתי
בהחלט טוב לשבות מעשייה מדי פעם, אני רק צריכה להשגיח, שמדי פעם גם תתקיים עשייה…:-)
אהבתיאהבתי
כששאון הרעש הפנימי מציק מדי. הדרך היעילה עבורי להפסיקו, היא לחפש עבודות יזומות ולהוסיף רובד נוסף של רעש על זה הקיים כבר. מן הפוך על הפוך שכזה. כך שעלי לחפש עילות אחרות כדי לשבות מעשיה ויש לי המון כאלה. 🙂
אהבתיאהבתי
שואב אבק להשקטת רעשים פנימיים!
ולחיי העילות! מה היינו עושות בלעדיהן?
אהבתיאהבתי
מתברר שלפעמים הרעש הפנימי הוא חזק יותר מכל הרעשים שיש.
לי זה אומר שאת מוטרדת
אהבתיאהבתי
אני בהחלט מוטרדת, רק שאצלי זה פחות או יותר מצבי הטבעי. עד כדי כך, שלפעמים אני אומרת לעצמי: יש משהו שנורא מדאיג אותי – רק שכרגע אני לא זוכרת מהו (אבל בטוח יש). 🙂
אהבתיאהבתי
לי קשה לרתום את הראש להתרכז בדברים אם הם לא הכי מעניינים או לא הכי מספקים, כי הרוח רוצה לשאת לכוונים מושכים יותר. אבל אם אני עסוקה בדברים שלוקחים את כל כולי, כמו העריכה שאני עושה עכשיו שום דבר לא יזיז אותי משם………
אהבתיאהבתי
כן, גם לי לא קשה בדרך כלל להתרכז בכתיבה. אבל אני לא חושבת שזה קשור רק לעניין של מה שקראת "הרוח". זה יותר העובדה, שבכתיבה שלי אני עושה מה שאני רוצה, ומדלגת על כל החלקים המשמימים והמלחיצים שיש מדי פעם בכל מקצוע. כשזה תחביב, הם אינם, ואז אין לי בעיות של ריכוז.
ובהצלחה עם העריכה!
אהבתיאהבתי
תודה!
🙂
אהבתיאהבתי
מאוד מזדהה, כמי שעובד בבית, מול המחשב, ויש לו תמיד עילה ללכת עם ההרהורים ולא לעשות מה שצריך.
אהבתיאהבתי
כן. לעבודה מהבית יש הרבה פלוסים, אבל היא מחייבת משמעת עבודה, ומזה יש לי שפע של אפס.:-(
אהבתיאהבתי
השיר מתאר תמונת מצב . ומתאר יפה .
והוא עומד בזכות עצמו ואני אוהבת אותו { עכשיו את בוודאי חושבת : נתנה אישור . יופי , מה הלאה ?} אחרי שקראתי את התגובות .{וכאן בא ה"הלאה" } את מי אנו קוראים ? אותך { או כל אחד אחר שכותב } או את השיר ?
זה קורה הרבה שאנו מגיבים לכותב ולא לכתוב .
יש או אין להבדיל בין השניים ?
שאלה קשה .
מצפה לתשובה .
וחוץ מזה הדבר הראשון שלומדים ביוגה , זה איך ל א
לעשות שום דבר.
אהבתיאהבתי
בקריאה מקצועית צריך לקרוא את הכתוב, ולא את הכותב, ואף פעם אי אפשר לדעת בביטחון מה קרה באמת, מה דמיוני, ומה משקף תערובת של השניים.
הקוראים בבלוג שלי כבר מכירים ויודעים שהרוב אמיתי, גם אם לא מדוייק במאה אחוזים. רוב הקוראים כאן גם אינם "מקצועיים", כלומר לא מתייחסים לכתוב כאל "יצירה ספרותית", אלא כאל חלק מיומן – שזו הרי המהות הראשונית של כל בלוג.
לי אין שום בעיה עם קריאה "לא מקצועית", כי הרי אפילו אם נניח הייתי מפרסמת ספר, רב הקוראים היו לא מקצועיים, וכך צריך. גם בתחום שלך את ודאי רגילה, שהקהל במוזיאון אינו מורכב רק מאנשי מקצוע.
ברגע שאני מפרסמת משהו, אפילו אם זה רק בלוג, אין לי שליטה על מה שיחשבו עליו, ולא אוכל למנוע מאנשים לתהות אם (או להיות משוכנעים ש) זה סיפור אמיתי, וגם אין טעם שאתלונן על כך. תמיד קיימת האופציה לא לפרסם אם האופציה הזאת מדאיגה אותי.
ולעצם העניין: לפי מה שאת מתארת, יש לי פוטנציאל להצטיין מאד ביוגה! 🙂
וגם: אני שמחה שאהבת.
אהבתיאהבתי
בקר טוב עדה
תודה על התובנות .
לקח לי זמן ביני לביני כיצד לקבל את הדברים {את זוכרת : לדבורה יש תפיסה מהירה , אבל צריך להסביר לה הרבה זמן }
כמה פשוט וכמה נחמד .
זה מה שזה .
לא פחות ולא יותר .
וככה זה צריך להיות .
ובקשר ליוגה . בחלק הארי , את מושלמת .
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
כשאני מרוכזת, אני פשוט חרשת למתרחש סביבי. הרבה פעמים בעבודה שואלים אותי "מה לא שמעת? אבל היית בחדר" באותה מידה אני "אלופה" בלבהות בתקרה, הכיף הוא שאין לי רגשי אשם בעניין, בנגוד לעבר, חשבתי שאני סופר וומן וככזו אסור לי לשבות ממלאכה, אז חשבתי….
אני לא חושבת שמצאת עילה לשבות, התרשמתי ששבתת ואז חפשת הצדקה 😉
אהבתיאהבתי
😛
זו פרשנות מעניינת, ולא מאד רחוקה מן המציאות…
אהבתיאהבתי
🙂 הרעש של השעון לפעמים יכול לשגע פילים!
אהבתיאהבתי
כן, והוא יכול לשגע גם אחיות: יש לי אחות שקוברת שעונים מתקתקים במגרות מרופדות בחדרים מרוחקים, וזה לא עוזר לה: היא שומעת אותם מתקתקים גם משם…
אהבתיאהבתי
אני חושבת שגם רעשים פנימיים מושפעים מ’רעשים’ חיצוניים, אבל אחרים.
יצא יופי: תאור הרעשים החיצוניים הוא דוקא שלו, מסודר. וההרוהרים הפנימיים משתוללים ומוצלחים הרבה יותר במשימתם לסכל ולהפריע
אהבתיאהבתי
הם בדרך כלל הכי גרועים, אני מסכימה.
ותודה.
אהבתיאהבתי
>:D<שששששששששכמה רעש יכולה לעשות יונהוהשכנה….והחתולה…ששששש 😡
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
כל הרעשים הקטנים האלה ביחד יוצרים מהומת עולם. ועליהם עולה הרעש הזה שבפנים.
אהבתיאהבתי
כן, הרעש מבפנים הכי גרוע (ועוד יותר בלילה, בחושך…).
אהבתיאהבתי
הרעש מבפנים,
כאשר הוא הופך למיפלצת שקט תהומי שבולעת הכל.
אז אני ממש ממש מוטרד…
מקווה שטוב השקט בא היום 🙂
אהבתיאהבתי
בשבילי, טוּב השקט תמיד טוֹב…
אהבתיאהבתי
שאון ההרהורים, חזק משאון הרכבות. יש גם אין ספור מסילות שחלקן מצטלבות וההירהורים שועטים להן מבלי להתנגש.
אהבתי את המעבר משאון החוץ לרעש הפנימי, לרעש של השקט.
אהבתיאהבתי
"הרעש של השקט" יכול להיות מרעיש למדי…
תודה.
אהבתיאהבתי