רעשי רקע

השכנים למטה,  בחצר,  מפרקים את הסוכה.


בחדר הסמוך גועש משחק הכדורגל על המרקע.


לידי מתקתק השעון בשלווה נחושה.


ועל כולם עולה הרעש מבפנים –


שְאוֹן הירהורים טורדים ומודאגים,


צובאים על תשומת הלב החמקמקת,


לוחמים בִּדְבקוּת נגד כל עבודה מרוכזת,


עורמים מכשולים


בשבילים נֶחסָמים


של מחשבה.


הנה מצאתי,  סוף סוף, עִלָּה


לשבּוֹת מכל מלאכה.

35 מחשבות על “רעשי רקע

  1. כששאון הרעש הפנימי מציק מדי. הדרך היעילה עבורי להפסיקו, היא לחפש עבודות יזומות ולהוסיף רובד נוסף של רעש על זה הקיים כבר. מן הפוך על הפוך שכזה. כך שעלי לחפש עילות אחרות כדי לשבות מעשיה ויש לי המון כאלה. 🙂

    אהבתי

    • אני בהחלט מוטרדת, רק שאצלי זה פחות או יותר מצבי הטבעי. עד כדי כך, שלפעמים אני אומרת לעצמי: יש משהו שנורא מדאיג אותי – רק שכרגע אני לא זוכרת מהו (אבל בטוח יש). 🙂

      אהבתי

  2. לי קשה לרתום את הראש להתרכז בדברים אם הם לא הכי מעניינים או לא הכי מספקים, כי הרוח רוצה לשאת לכוונים מושכים יותר. אבל אם אני עסוקה בדברים שלוקחים את כל כולי, כמו העריכה שאני עושה עכשיו שום דבר לא יזיז אותי משם………

    אהבתי

    • כן, גם לי לא קשה בדרך כלל להתרכז בכתיבה. אבל אני לא חושבת שזה קשור רק לעניין של מה שקראת "הרוח". זה יותר העובדה, שבכתיבה שלי אני עושה מה שאני רוצה, ומדלגת על כל החלקים המשמימים והמלחיצים שיש מדי פעם בכל מקצוע. כשזה תחביב, הם אינם, ואז אין לי בעיות של ריכוז.
      ובהצלחה עם העריכה!

      אהבתי

  3. השיר מתאר תמונת מצב . ומתאר יפה .
    והוא עומד בזכות עצמו ואני אוהבת אותו { עכשיו את בוודאי חושבת : נתנה אישור . יופי , מה הלאה ?} אחרי שקראתי את התגובות .{וכאן בא ה"הלאה" } את מי אנו קוראים ? אותך { או כל אחד אחר שכותב } או את השיר ?
    זה קורה הרבה שאנו מגיבים לכותב ולא לכתוב .
    יש או אין להבדיל בין השניים ?
    שאלה קשה .
    מצפה לתשובה .

    וחוץ מזה הדבר הראשון שלומדים ביוגה , זה איך ל א
    לעשות שום דבר.

    אהבתי

    • בקריאה מקצועית צריך לקרוא את הכתוב, ולא את הכותב, ואף פעם אי אפשר לדעת בביטחון מה קרה באמת, מה דמיוני, ומה משקף תערובת של השניים.
      הקוראים בבלוג שלי כבר מכירים ויודעים שהרוב אמיתי, גם אם לא מדוייק במאה אחוזים. רוב הקוראים כאן גם אינם "מקצועיים", כלומר לא מתייחסים לכתוב כאל "יצירה ספרותית", אלא כאל חלק מיומן – שזו הרי המהות הראשונית של כל בלוג.
      לי אין שום בעיה עם קריאה "לא מקצועית", כי הרי אפילו אם נניח הייתי מפרסמת ספר, רב הקוראים היו לא מקצועיים, וכך צריך.  גם בתחום שלך את ודאי רגילה,  שהקהל במוזיאון אינו מורכב רק מאנשי מקצוע.
      ברגע שאני מפרסמת משהו,  אפילו אם זה רק בלוג,  אין לי שליטה על מה שיחשבו עליו,  ולא אוכל למנוע מאנשים לתהות אם (או להיות משוכנעים ש) זה סיפור אמיתי,  וגם אין טעם שאתלונן על כך. תמיד קיימת האופציה לא לפרסם אם האופציה הזאת מדאיגה אותי.
      ולעצם העניין:  לפי מה שאת מתארת,  יש לי פוטנציאל להצטיין מאד ביוגה! 🙂
      וגם:  אני שמחה שאהבת.

      אהבתי

      • בקר טוב עדה

        תודה על התובנות .
        לקח לי זמן ביני לביני כיצד לקבל את הדברים {את זוכרת : לדבורה יש תפיסה מהירה , אבל צריך להסביר לה הרבה זמן }
        כמה פשוט וכמה נחמד .
        זה מה שזה .
        לא פחות ולא יותר .

        וככה זה צריך להיות .
        ובקשר ליוגה . בחלק הארי , את מושלמת .

        אהבתי

  4. כשאני מרוכזת, אני פשוט חרשת למתרחש סביבי. הרבה פעמים בעבודה שואלים אותי "מה לא שמעת? אבל היית בחדר" באותה מידה אני "אלופה" בלבהות בתקרה, הכיף הוא שאין לי רגשי אשם בעניין, בנגוד לעבר, חשבתי שאני סופר וומן וככזו אסור לי לשבות ממלאכה, אז חשבתי….
     אני לא חושבת שמצאת עילה לשבות, התרשמתי ששבתת ואז חפשת הצדקה 😉

    אהבתי

    • כן, והוא יכול לשגע גם אחיות: יש לי אחות שקוברת שעונים מתקתקים במגרות מרופדות בחדרים מרוחקים, וזה לא עוזר לה: היא שומעת אותם מתקתקים גם משם…

      אהבתי

  5. אני חושבת שגם רעשים פנימיים מושפעים מ’רעשים’ חיצוניים, אבל אחרים.

    יצא יופי: תאור הרעשים החיצוניים הוא דוקא שלו, מסודר. וההרוהרים הפנימיים משתוללים ומוצלחים הרבה יותר במשימתם לסכל ולהפריע

    אהבתי

  6. שאון ההרהורים, חזק משאון הרכבות. יש גם אין ספור מסילות שחלקן מצטלבות וההירהורים שועטים להן מבלי להתנגש.
     
    אהבתי את המעבר משאון החוץ לרעש הפנימי, לרעש של השקט.

    אהבתי

כתיבת תגובה