עוד פירור:

…ואחרי הטיסה הנ"ל (מהפוסט הקודם), ואחרי כל טלטולי הדרך, ואחרי שהגענו למלון והשתקענו בו והכל היה כשורה: שוב הדחף המוכר הזה שאין בו עוד חפץ,  כמו רפלקס מותנה,  אחרי ולמרות כל הזמן שכבר עבר    –  הדחף שלובש פתאום צורה ושם ברורים:  לצלצל לאמא שלי,  להודיע שהגענו בשלום ושהכל בסדר,  שהמלון נחמד ושמזג האוויר נעים,  שאפילו יש טפטופי גשם,  באוגוסט. 

והרי כבר יותר משלוש שנים שאין עוד צורך לצלצל.