מִי שֶׁגָּר כָּל חַיָּיו בְּאוֹתָהּ עִיר –
מִכָּל קֶרֶן רְחוֹב מְאוֹתְתִים לוֹ
רְסִיסֵי זִכְרוֹנוֹת
עַתִּיקִים
יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת,
מַבְלִיחִים
מִפִּנּוֹת-עָבָר נִדָּחוֹת,
מִשְׁתַהִים
עוֹד רֶגַע
קָט
וְאָז
שָׁבִים וּנְמוֹגִים
אֶל תּוֹךְ סִדְקֵי הַמִּדְרָכוֹת.
מִי שֶׁגָּר כָּל חַיָּיו בְּאוֹתָהּ עִיר –
מִכָּל קֶרֶן רְחוֹב מְאוֹתְתִים לוֹ
רְסִיסֵי זִכְרוֹנוֹת
עַתִּיקִים
יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת,
מַבְלִיחִים
מִפִּנּוֹת-עָבָר נִדָּחוֹת,
מִשְׁתַהִים
עוֹד רֶגַע
קָט
וְאָז
שָׁבִים וּנְמוֹגִים
אֶל תּוֹךְ סִדְקֵי הַמִּדְרָכוֹת.
טובה את
אהבתיאהבתי
חן חן.
אהבתיאהבתי
ואני מקנאה באלה
אהבתיאהבתי
זה לא תמיד כיף כזה גדול.
אהבתיאהבתי
מי שגר כל חייו באותה עיר,
שום דבר אחר הוא לא מכיר,
מעבר לרחוב בו הוא גר,
מבחינת דידו העולם נגמר.
אהבתיאהבתי
טוב, זה לא מדויק…
אהבתיאהבתי
השיר שלך, השורות הקצרות
מכילות כל כך הרבה זכרונות
מקפלות בתוכן ’המון’ זמן…
הזכרת לי את שכונת ילדותי עם הבתים של קומה אחת.
אמנם בעיר בו אני גרה..אך הזכרונות הם שם…
ונזכרתי בשיר:ניגונה של שכונה/עוזי חיטמן
ובשיר- בנוף ילדות/שלמה ארצי
בגן העדן של ילדות
אשר היה פורח,
הייתי חלק מהנוף
היום אני אורח…
אהבתיאהבתי
באמת המון זמן – גם זכרונות מהילדות שלי, וגם מהתקופה שהילדים שלי היו ילדים (גם מאז עבר לא מעט זמן).
אהבתיאהבתי
קצת התלבטתי אם להשתמש במלה –המון-
כי פעם מזמן למדתי שהמון- מתייחס לבני אדם- לקהל,
וצריך לומר הרבה זמן, ולא המון זמן…
מה דעתך?
אהבתיאהבתי
בדברים האלה אני מאד ליברלית – תגידי איך שבא לך 🙂
זה ברור ש"המון זמן " הוא משלב נמוך יותר מ"המון אדם", אבל מבחינתי זה משלב סביר בהחלט.
אהבתיאהבתי
תודה !
אהבתיאהבתי
על לא דבר 🙂
אהבתיאהבתי
ולא מתחשק לך לעבור לפעמים?
אהבתיאהבתי
להתחיל עכשיו במקום חדש? לא כל כך.
(אבל לאן עברת את? נעלמת…)
אהבתיאהבתי
זכרונות הילדות נמצאים בכל סדר ופינה במקום בו גדלנו.
אם אנחנו ממשיכים לחיות באותו מקום, זכרונות הילדות קופצים נגדינו כל הזמן.
אני עזבתי את עיר הולדתי, וכשאני מגיעה לשם הזכרונות מציפים אותי.
אהבתיאהבתי
כן, נראה שזה כך בדרך כלל. נוסטלגיה.
אהבתיאהבתי
תמיד גרתי בחיפה. אך כשאני חוזר למקומות בהם גרתי, הם כבר לא אותם המקומות. וגם אני לא אותו האדם. והמקום שהשתנה, לא מעורר את הזכרון. לא כמו המקום השוכן בזיכרוני.
יותר קל לי לזכור דברים שקרו במקומות שכבר לא קיימים.
אהבתיאהבתי
בעיר שלי יש מקומות שלא השתנו הרבה. יש למשל קונדיטוריה שבה אמא שלי הייתה קונה לי עוגייה, ואחרי שנים אני הייתי נכנסת לשם עם הילדים שלי כשהיו קטנים כדי לקנות להם עוגיות. החנות עדיין קיימת באותו מקום, בבעלות של אותה משפחה. זה נורא מוזר. וישנה החצר שבה גידלו הדיירים ברווזים ואווזים, ותמיד הייתי נעצרת שם עם הילדים בעגלה כדי להתבונן דרך הגדר. הברווזים כבר אינם, אבל החצר ישנה, ואני עוד עוברת שם לפעמים. ויש עוד המון דברים כאלה.
אהבתיאהבתי
קודם כול, כל ה-imagery פה יפהפה.
שנית – תודה לאל שעזבתי את ירושלים!!
שלישית – שמחזקת את השנית – "רסיסי זיכרונות" זה ביטוי כה מוכר, מוזר לי לפגוש אותו פה (אבל נעים!).
אהבתיאהבתי
באמת ביטוי מוכר, יש רסיסים מכל הסוגים בכל מיני מקומות – אבל הנה עכשיו חיפשתי ומצאתי שיש אצלך קטגוריה של רסיסי זכרונות… שכחתי אותה קודם. נדמה לי שכבר דיברנו פעם על איך שכל מיני צירופי מילים מתיישבים אצלנו בראש ומופנמים עד כדי כך שאנחנו שוכחים מי טבע אותם לראשונה. האמת היא שזה די מדאיג בעיניי כשזה קורה.
ותודה.
אהבתיאהבתי
למה מדאיג?
אהבתיאהבתי
לא יודעת – יש לי כמעט הרגשה של גניבה – שהשתמשתי בחומר של מישהו אחר, ולא למטרת "הדהודים", "התכתבויות" ו"אלוזיות", אלא פשוט בהיסח הדעת.
מצד שני – נראה לי שזה בלתי נמנע. צריך להשלים עם זה מתישהו 🙂
אהבתיאהבתי
לא יודעת, דווקא נחמד שההדהוד מחלחל עד כדי שלא זוכרים. והגונב מגנב פטור, אני את "רסיסי זיכרונות" גנבתי!
אהבתיאהבתי
מצחיקה
ממי גנבת?
אהבתיאהבתי
מאהוב נעוריי ההונגרי
אהבתיאהבתי
והוא טבע את המונח בעברית?
אהבתיאהבתי
כן. יש משהו עם אנשים שמוכשרים לכתיבה, דווקא בשפות שהם לא שולטים בהן לגמרי הם מגיעים לעתים לפיוטיות מרוכזת (לא מהולה).
אהבתיאהבתי
משהו כזה אומרים גם על ג’וזף קונרד, שלדעתי היה מוכשר בשפות אפילו יותר מאשר בכתיבה. השגיאות שלו באנגלית נשמעות טוב יותר מאנגלית תקנית 🙂
אהבתיאהבתי
גם מי שלא ,תאמיני לי
גרתי בירושלים 30 שנה וכבר כמעט 30 שאני לא גר שם ועדיין רסיסי הזכרונות
עתיקים יותר ופחות מבליחים וגו’
אהבתיאהבתי
אני מאמינה, אבל תראה כמה שפר חלקך – אתה צובר עכשיו רסיסים והבלחות גם בחבל ארץ אחר!
אהבתיאהבתי
כן,אבל על הרסיס וההבלחה של היום אני מוותר
עולה הרבה כסף הרסיס הספצייפי הזה
הלך הגיר באוטו
אהבתיאהבתי
אוי…
אהבתיאהבתי
קצר ומלא יופי , כרגיל .
יש משהו יציב במקומות שנשארו כמו שהם .[חנות העוגיות וחצר האווזים ] אני
דווקא אוהבת את העובדה שבתים מסוימים עדיין באותו המקום כמו: ’בית ביאליק’ בתל אביב והעיריה הישנה.
כשלעצמי , יובל גרתי בבת ים .
יש לי משם כל מיני זכרונות , לא הייתי חוזרת לשם ….
העיר וגם אני השתנינו ל לבלי הכר .
אהבתיאהבתי
זה נכון שזה יציב – אבל דווקא בזה יש משהו מעציב בעיניי.
ותודה.
אהבתיאהבתי
כל פעם שאני הולכת לסבים שלי אני רואה את הילדות שלי. גיליתי שהמכולת בה קניתי כילדה עדיין קיימת עם אותו חנווני. יש מקומות שלא משתנים וזה נותן גם תחושת ביטחון כוזבת שהזמן עומד..
אהבתיאהבתי
כמו שכתבתי כאן למעלה בתגובה – באמת תחושה של יציבות, וןבכל זאת משהו בזה גורם לי עצב. אני לא בטוחה שאני יודעת להסביר בדיוק למה.
אהבתיאהבתי
כל כך יפה.
גם מי שחוזר לעיר ילדותו מרגיש כך …
אהבתיאהבתי
כן, אבל מי שגר בה כל השנים הספיק לצבור יותר רסיסים. תודה 🙂
אהבתיאהבתי
עוררת בי געגועים וגם איגעגועים…
(יומאחד אניאמציא מאזני געגועים)
הכתיבה שלךהקסימה אותי… שוב
אהבתיאהבתי
בינתיים המצאת כמה צירופימילים 🙂
תודה.
אהבתיאהבתי
אפשר להחליף ברסיסים? אנחנו גרות באותה עיר אך מן הסתם לכל אחת יש רסיסים משלה.
אני מנסה לנחש באיזו חנות עוגיות מדובר וכמעט בטוחה שיודעת.
אהבתיאהבתי
לא מתחלפת ברסיסים 🙂
ההיא שעל יד חנות הנעליים (כשחושבים על זה, גם חנות הנעליים ההיא די עתיקה, אבל שם הבעלים התחלפו).
אהבתיאהבתי
לזו בדיוק התכוונתי.
באותה חנות נעליים קניתי לנכדה סנדלים בפסח אז גם הזדמן לי לבחון את החנות מבפנים – עתיקה 🙂
אהבתיאהבתי
אני טרם חזרתי לעיר בה גדלתי, בלי סיבה מוצדקת. אני רוצה לבקר שם שוב, בפינות העבר אבל אני דוחה את זה ודוחה ודוחה לצערי. אני חושבת שזה היה משמח אותי, לפגוש ברסיסים. קראתי בתגובות שזה קצת מעציב אותך, וגם השיר נשמע קצת עצוב. יפה ועצוב. אז אולי צריך לתת לרסיסים העצובים באמת לשוב לסדקי המדרכות (איזה יופי…), ולהתמקד ברסיסים המשמחים, ולקוות שהם אלה שישתהו קצת יותר 🙂
אהבתיאהבתי
נשתדל באמת לעשות בדיוק כך 🙂
תודה.
אהבתיאהבתי
באמת בירושלים אני הכי בבית…אבל לפעמים הזכרונות לנוכח המציאות שכבר לא דומה למקור מצערים….
אהבתיאהבתי
זה תמיד עצוב – גם העובדה שדברים השתנו, וגם המקרים שבהם לא השתנו, ובעיקר העובדה שאנחנו השתנינו.
אהבתיאהבתי