ברכבת של אחה"צ,  בדרך חזרה מהצפון (נכון למצב גרמי השמיים לפני שבוע):

ירח חיוור זורח


אל מול השמש


הָעוֹשָׂה דַּרכָּהּ לים


וּמפזרת


מעִמקי כּלֶיהָ


רִבּוֹאוֹת זַהֲרוּרִים


על פני ראִי-הַמַּיִם.

היא מרוֹקנת מִטעָנים לקראת הנחיתה.


הוא אוֹרב בחיוורוֹנוֹ לתפוס את מקומה:


לשלוט


יחידי


במֶמשֶלֶת הלילה.

30 מחשבות על “

    • אני ראיתי את זה בשבוע שעבר, ואז הוא לא היה מלא: הוא נראה קטן וחסר צבע. אבל את יודעת איך זה – ברגע שמשתרר חושך, הירח מתגלה פתאום בכל הדרו.
      ותודה.

      אהבתי

      • הבעיה שאצלינו אף פעם לא חושך ממש. כנראה שבדרך ברכבת יש יותר חושך. אני נורא אוהבת חושך!
        ושוב אומר שאת השיר שלך מאד אהבתי.

        אהבתי

      • ברכבת לא היה חושך – לכן הוא נראה לי חיוור כל כך. אבל הוא במיטבו דווקא כשחושך מסביב.
        ושוב תודה.

        אהבתי

    • אפשר אפילו להודות ולומר שיש בו משהו טפילי.
      אבל אחר כך, כשרואים כמה הוא יפה בחושך, מואר באור לא-לו, שוכחים לו הכל. הרי אפילו השמש, באורה העצמי, לא מצליחה להיראות ככה.
      ותודה.

      אהבתי

    • אני לא מבינה בזה הרבה, אבל כנראה זה לא קורה כל יום. על כל פנים, אני רואה את זה רק לעיתים רחוקות. ברגע הראשון תמיד נדמה לי שזו איזו תקלה…

      אהבתי

  1. אהבתי את מרוקנת מטענים…
    כנראה שתמיד קל לנו יותר עם התלותיים החלשים  והשברירים הם מצליחים לעורר בנו אמפטיה, ירח ממזר שכמותו.
    מתארת לעצמי את התמונה שבה את ישובה ליד החלון מבטך מהורהר ומחשבותיך נושאות אותך רחוק, רק מהתמונה הזו אפשר לכתוב שיר.
    אהבתי את יחסי הכוחות הנשמרים בין המאורות כל אחד יודע מתי מסתיימת המשמרת ומתחילה החדשה ובזמן הקצר שעוד נותר נותן את המכסימום האפשרי.

    אהבתי

    • הוא לא רק תלותי וחלש ושברירי, הוא גם קצת טפיל… אבל בגלל שהוא יפה, סולחים לו. כמה אופייני שכך אנחנו עושים.
      ותודה.

      אהבתי

  2. הי עדה הגעתי אליך דרך התגובה שלך אלי, הכתיבה שלך מאוד מדברת אלי באה ממקום מאוד קרוב, אוהבת מאוד את שירי הרכבת {גם אני נוסעת בה לעיתים, אפשר להרגיש ממש את הנסיעה תוך התבוננות מהחלון ופנימה.

    אהבתי

כתיבת תגובה