שיר קטן לסוף המלחמה

פתאום,

משום מקום,

בלי קשר לכלום:

זיכרון רחוק מקריית-ענבים:

השבילים במדשאות הנשפכות אל תוך הוואדי.

הצמיחה הצפופה של העצים הוותיקים.

הצִרצור המתמיד של חרקים בעשב.

קריאת המוּאַזִין מן הכפר הסמוך.

והֶמיָה ארכנית של איזו ציפור

שאת שמה מעולם לא ידעתי.

קולות הילדים מהדהדים בזכרוני:

מתווכחים על הזכות ללחוץ על הכפתור במעלית,

דורשים ללכת לבריכה,

מתרוצצים במבוכי השבילים, 

מחקים את מונולוג הציפורים.

צחוקם עדיין מתגלגל על פני המדשאות.