כששנתה נודדת,

וכבר כָּלו כל הקִיצִים,

והבוקר כבר מזדחל מבעד לתריסים, 

היא מעירה,  ביֵאושה,

את האיש שלצידה.

לְאִיטוֹ הוא מגיח מתוך חלומו

(כְּמי שעולֶה מן הרחצה

כששוּלֵי גלימתו הכבדים

הרטובים

מושכים אותו חזרה אל המַים).

הלוּם-שֵינה האיש,  וחלומו עוד עֵר. 

עורו חַם.

נשימותיו איטיות,

מרַסנות

את קצב נשימתה.

זרועותיו חמות וכבדות,

מושכות אותה

אַט אַט

אחריו

חזרה

אל מחוזות

השֵינה.