חזרתי!  הידד לי!  בטיסת לילה ריקה למחצה מפריז,  שבה לא הצלחתי לישון ולכן האזנתי רוב הזמן למוזיקה באוזניות וצפיתי בחלון החשוך. כמה יפה אירופה בלילה,  ממרחקי הגבהים.  סמוך לתחילת הטיסה הופיע בחלון שלי חרמש-ירח צהוב-כתום.  ככל שהתקדם הלילה הלך הירח והלבין,  לא ברור לי איך,  וזאת תוך כדי תנועה איטית לעבר הנקודה הגבוהה ביותר בחלוני.  לקראת הנחיתה (לפני חמש בבוקר) פילח המטוס את מסך העננים,  ומבין קרעי הערפל הופיעו למטה האורות של תל אביב.  מרגש ומשמח כתמיד, אם כי הפעם,  אולי לכבוד שבת,  הייתה הטיסה מעל לעיר קצרה בהרבה מן הרגיל   –  בלי  סיבובים מעל כמעט-ירושלים.

 

מחכה לי כאן עבודה רבה והרבה השלמות, אפילו בדיקת מבחנים (מועדי ב') ועוד סילבוס אחד שהוזנח,  ואו-טו-טו גם חג שגם אליו צריך להתכונן.  אני עוד מתכננת פוסטים על ענייני-מסע שונים,  אבל היום אולי רק זה:

 

משפחה סינית (?) שראינו בשבת שעברה סמוך לכנסיית St. Severin בפריז:  סבא וסבתא ואמא ואבא וילדה קטנה עם חצאית וגרביונים,  בזמן שעברו (לצדנו) ליד גינת-שעשועים קטנה מאחורי הכנסייה.  הילדה הקטנה התעקשה (כנראה בסינית) ולא נחה ולא שקטה עד שהמבוגרים הסכימו להיכנס לשם.  ההורים והסבים התיישבו לנוח על הספסלים,  והילדה מיהרה אל המגלשה, וידעה בדיוק מה לעשות בארץ הזרה,  גם בלי הדרכה של המלווים הבוגרים.  שהרי שפת הילדים היא בינלאומית,  וגני שעשועים דוברים אותה ברהיטות.