שאלון ספרים

לי  הציעה שנעביר את השאלון הזה גם בישרא,  ואני אמרתי למה לא.  הפעם השאלות רק בענייני ספרים,  והן ממש קשות. כל מי שרוצים להשתתף מוזמנים לענות גם,  ולא כולם חייבים להגזים באורך התשובות כמוני.

מה הספר האהוב עליך?

תשובה ממוקדת אינה אפשרית.  לפעמים אהובים עלי חלקים מסויימים מתוך ספרים,  וחוץ מזה,  זה תלוי בתקופות ומשתנה לפרקים.

תשובה חלקית:  אל תיגע בזמיר של נל הרפר לי.  חלקים מתוך אותו הים של עמוס עוז.

איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?

צלה של הרוח של קרלוס רואיס סאפון.  אני אבודה קצת בתוך כל העלילות המפותלות,  הנכנסות ויוצאות זו לתוך זו וזו מתוך זו,  ואני מקווה להפציע משם בשלום,  במוקדם או במאוחר. הבא בתור אחריו,  במדף התחתון של השידה:  Mansfield Park של ג'יין אוסטין.

איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?

משהו מסדרת הרומנים-המאד-רומנטיים שנקרא גאוות המליונרית. למה הוא הרשים אותי כך בגיל 15 בערך אני לא בדיוק זוכרת,  אבל זו האמת העגומה.

איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?

יש המון  –  המון  –  ספרים גדולים וחשובים ומפורסמים שלא קראתי מעולם,  ומן הסתם גם לא אקרא,  ואני תמיד מעיזה להודות בכך.  השלמתי עם העובדה שאני קוראת מאד לאט  –  והיות שבמירוץ הזה אני תמיד מפסידה,  החלטתי לפרוש ממנו בעוד מועד וליהנות מהליכה מתונה.

איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?

בלתי אפשרי לבחור מה "הכי".  בין השאר:  הילדה שנשארה לבדה של ליסי רוזיה פונטין.  דפי תמר של דבורה עומר.   נשים קטנות של לואיזה-מיי אלקוט.

איזה ציטוט הכי נחקק בך?

יותר מאחד.  למשל:

–  "לעולם,  לעולם אל תשאל את העד בחקירת שתי-וערב שאלה שאין התשובה עליה ידועה לך מראש" (נל הרפר לי,  אל תגע בזמיר).

–  "בן אדם לא מת כל-כך מהר כפי שאולי נדמה לנו במצב רוח קיצונית" (עמוס עוז,  מיכאל שלי.  ולא,  אין כאן טעות בהקלדה).

–  המשפט החותם את מאהבה של הליידי צ'טרלי של ד.ה. לורנס:

John Thomas says good-night to Lady Jane,  a little droopingly,  but with a hopeful heart

(בתרגום של אהרן אמיר:  "ג'ון תומס אומר לילה טוב לליידי ג'יין,  שמוט מעט,  אך בלב מלא תקווה.")

עם איזו דמות בדיונית היית מתחלף ל-24 שעות?

אני לא רוצה להתחלף עם אף אחד.  אבל אני יכולה להזדהות עם דמויות ולפעמים לרצות ללמוד מהן דבר זה או אחר.  ישנו למשל הווארד רוארק מכמעיין המתגבר של איין ראנד  (היום אני מתקשה להאמין שעד כדי כך אהבתי את הספר הזה לפני שנים)   –  שלא נותנים לו לעבוד במקצועו כאדריכל משום שעבודותיו שנויות במחלוקת.  כתבתי כאן פעם על עבודתי הקודמת,  וכתבתי ש"לפעמים מגרד לי באצבעות"   לעסוק בה שוב.  וכשמגרד לי באצבעות,  אני חושבת על הווארד רוארק.  כי על הגירוד הזה באצבעות הוא ידע את כל מה שיש לדעת.

ולשנה?

שנה זה מוגזם.  לא בא בחשבון.

מי האדם שהכי השפיע על הרגלי הקריאה שלך?

אמא שלי.  בילדותי היא תמיד סיפרה לי על מה שקראה, שיתפה אותי ברשמיה,  וקנתה לי הרבה ספרים,  כמעט לכל חג ולכל יום הולדת.  כנראה גם הייתי נוחה להשפעה בתחום הזה במיוחד (פחות מזה בתחומים אחרים),  ובזכותה קראתי תמיד,  וכילדה  –  גם הרבה מאד.  אני ניסיתי לעשות אותו דבר עם הילדים שלי,  ונחלתי כישלון חרוץ (אם כי היום הם דווקא קוראים הרבה,  במיוחד הקטנה  –  אבל זה קרה רק אחרי שנכנעתי והפסקתי לדבר אתם על ספרים).

מה המקום הכי מוזר שקראת בו?

בחצר של הורי,  כשהייתי ילדה,  היו כמה עצי הדר.  אני אימצתי לי את עץ האשכוליות,  מאחורי המחסן של אבא שלי,  כנראה משום שהיה קל יחסית לטפס בו אל מקום המפגש של כמה ענפים.  שם,  בצומת הענפים,  הייתי אמורה לשבת ולקרוא.  למרבה הצער,  הישיבה במסתור האקזוטי הזה היתה בלתי נוחה בעליל,  כך שהרבה קריאה לא נעשתה בו:  תמיד נאלצתי לרדת משם ולעבור לקרוא במקום אחר.