…וכשדַרכִּי אובֶדֶת,


אני זוכֶרֶת


את צִיוּן-הדֶּרֶך הנִּצחִי


מ"פִּיטֶר-פֶּן":


"יָמינָה בכוֹכָב השֵּנִי


ויָשָר עד הבּוקֶר".


זה כמו מצפֵּן,


או אֵיזֶה מִגדַּלּוֹר אחֵר:


פָּשוּט לָלֶכֶת לאוֹרוֹ,


ואז אוּלַי יִהיֶה כבר טוֹב יותֵר.

12 מחשבות על “

    • טוב, אין לי תכניות ללכת לשום מקום שיש בו פירטים. 
      עדיף לראות את זה על דרך ההשאלה:  "ישר עד הבוקר" נשמע אופטימי כל כך…

      אהבתי

  1. אני הולך להקריא לבן הקטן את פיטר פן – 2 ספר ההמשך שבו אותן דמויות , חוזרות לארץ לעולם לא. עכשיו הם כבר בוגרים. אנחנו בפרק 4 . מותתתח.
    לילה טוב. אם יהיו חדשות מרגשות מגירסת ההמשך אני אמהר לספר , מבטיח.

    אהבתי

    • "פיטר פן" הוא באמת אחד הקסומים – אולי בגלל אמצעי התעופה שבו, ואולי בגלל שכוחות הקסם הם דווקא בידי ה"טובים" – ואולי בגלל טינקר-בל הקטנה והמרושעת, שגונבת את ההצגה.
      תבַלוּ!

      אהבתי

  2. כוונתי שניתן למצוא נקודת אור בכל כאוס ועצם העובדה שאת זוכרת את ציון הדרך כשדרכך אובדת זו נחמה ואפשר להסתפק בה. אני ברורה?

    אהבתי

כתיבת תגובה