עונג ענוג

היום קניתי את הספר החדש (מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה) של איריס איריסיה קובליו.

זה ספר קטן וענוג,  המכיל אקוורלים קטנים,  יפהפיים,  ושירים קצרים,  אף הם מצַיירי-ציורים.  את האקוורלים אין לי אפשרות לתאר במילים,  אבל על השירים  –  השבח לאל  –  אני יכולה לכתוב.  הם בוהקים פה ושם  באיכות של הייקואים קטנים  –  כפנינים זעירות שנפל עליהן אור הירח (הַפְּניני גם הוא).  לפעמים די בשורה אחת מתוך שיר כדי לצייר תמונה שובת לב;  למשל שורת-הלילה הזאת:

בַּרְוָזִים חֲשׁוּכִים שָׁטִים בָּאֲגָם  (עמוד 47);

או גם חציו השני של שיר המתאר את השיבה מטיול לילי (עמוד 42):

מַקִּיפָה שׁוּרַת בִּנְיָנִים
וְחוֹזֶרֶת
הַמִּטְבָּח מוּאָר,  שָׁכַחְתִּי לְהוֹרִיד וִילוֹן
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת
אִם מִישֶׁהוּ עוֹמֵד עַל יַד הַחַלּוֹן
מִישֶׁהוּ עוֹמֵד עַל יַד הַחַלּוֹן
נִכְנֶסֶת

*

במחזור השירים המוקדש ל"ספטמבר באגם" (ספטמבר שאני מכירה,  באגם שאני מכירה,  בפארק שאני מכירה),  אני אוהבת במיוחד את השיר הזה (עמוד 20):

צִוְחַת הַסִּיקְסָק מַחֲלִיקָה עַל הַמַּיִם
אוֹר בְּחַלּוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת הַחוֹלֶפֶת
בַּרְבּוּר שָׁחוֹר קָרֵב אֶל הַסַּפְסָל
אֵיךְ זֶה שֶׁרַק פָּנָס אֶחָד דּוֹלֵק
וְאַף הוּא בַּמֶּרְחָק

*

השיר החותם את הספר הוא שיר לילה זערורי,  והוא מביא בכנפיו גם את הבוקר,  כהבטחה שנתקיימה (עמוד 52):

כָּל הַלַּיְלָה חָרַק הָעֵץ בַּגָּדֵר
גַּם הַשַּׁחַר
לֹא יָכוֹל לְהַשְׁתִּיק.

ואף שהוא חתום בנקודה (היחידה בספר כולו,  כך נדמה לי),  אפשר עכשיו לחזור ישר לבוקר שבהתחלה,  וחוזר חלילה.

עונג.

 

(איריס איריסיה קובליו,  מִזְּמַן לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת טַוָּסֵי הַלַּיְלָה:  שירים.  אקוורלים.  רעננה: הוצאת אבן חושן,  2014.)