לאחרונה אני נזכרת תכופות בשיר הוותיק "ג'ורג'יה" של ריי צ'ארלס.  למילותיו לא הקשבתי אף פעם בתשומת הלב הראויה,  אבל המנגינה מעלה בדמיוני שדות כותנה אינסופיים של הדרום האמריקני,  פרושים בתוך השמש הקופחת,  ואחר כך בעת-דמדומים,  כש"הזמן הולך לאיטו",  כפי שנדמה לי שתיארה זאת מרגרט מיטשל איפה-שהוא בספרה חלף עם הרוח.

 

בשבילי נקשר השיר הזה גם למלחמת המפרץ הראשונה   –   משמע,  הוא נתלש באכזריות ממקום הולדתו ונשתל,  שלא בטובתו,  בתוך המזרח התיכון המוטרף שלנו.  וזאת בשל הרעיון הגאוני שהגו אז ברשות השידור (או בפיקוד העורף),  לשדר בַּלילות שֶקט ברדיו, ב"גל השָקט",  כדי לאפשר לכוחותינו המרוטים לישון ולהתעורר מספיק מהר במקרה הצורך (כלומר,  במקרה של סקאד שעושה את דרכו אלינו בחשכת הלילה;  שאז היה אמור הגל השקט להתעורר לחיים ולשדר קולות-זוועה של אזעקה,  מה שהיה מחייב את כוחותינו לקום ולארוז את ילדיהם בממ"טים או להלבישם מסכות-עם-מפוחים ולהניח מגבות רטובות בסדקים שמתחת לדלתות,  ועוד כיוצא באלה מעשים תמוהים).

 

בקיצור,  כדי לא לפספס אזעקות ליליות נהגנו עד אז לישון עם רדיו דולק,  והמלל שבו טרף את שנתנו.  אבל כששמע ראש המשפחה על הגל השקט,  הוא הצליח לשכנע אותי לסמוך על הפטנט המרגש ולהפעילו בלילות.  אני אמנם לא מאמינה בגלים שקטים (ומי יבטיח לי שכיוונתי את הרדיו לגל הנכון אם לא שומעים כלום?),  אבל בסוף נכנעתי.

 

בלילה הראשון בו ישנו עם הגל השקט היו כנראה גם המפעילים של סוללות הטילים במערב עיראק עייפים מאוד,  כך שנפלה עליהם תרדמה והם ישנו שנת ישרים ולא הטרידונו עד הבוקר.  ובבוקר,  אחרי שינה טובה למדי,  התעוררתי פתאום לצלילים מפתיעים:  הגל השקט התחיל לשדר פתאום את "ג'ורג'יה".  תחילה את מלודיית הפתיחה של השיר,  בצלילים שקטים וענוגים,  ואחר כך,  תוך הגברה עדינה והדרגתית של הווליום,  את כל השאר;  ואז בירך דן שילון את מאזיניו הרדומים בבוקר טוב והזכיר להם (כלומר לנו) איפה הם נמצאים   –   והגל השקט הפך לגל-רגיל. אבל בשניות ההן שלפני שהוא התחיל לדבר התקשיתי להבין איך קרה ששדות הכותנה האינסופיים של ג'ורג'יה נחתו פתאום בחדר השינה המסויט שלנו,  בין כל הניילונים והסלוטייפים.

 

מאז נקשרה נפשי ב"ג'ורג'יה".  לא נראה לי שזה שיר שמח במיוחד,  אבל יש בו איזו איכות של שקט ושל ביטחון בהמשכיותו,  ובימים הטרופים ההם   –  כמו גם בימים הטרופים האלה  –  יצא לבי בדיוק אל האיכות הזאת.

 

הנה.